<h1>פירוש המיוחס לרבינו חננאל מכת"י על כתובות</h1>
<h2>דף פג:</h2>
[רשב"ג אומר אם מתה יירשנה וכו'. אמר רב הלכה כרשב"ג. וקשיא לן הלכתא אהלכתא דקיימא לן בעלמא הלכתא כר' יהודה דאמ' בדבר שבממון] אפילו בדאורייתא תנאו [קים והוא דידע והכא] בירושת הבעל [אף על גב דידע] ומחל אסיקנא תנאו [בטל, ופרקינן בסוף] זכה בהן כפירו[קא דרב אשי דאמר ברישא דמתני' אם מתה יירשנה מ"ט] בנכסיך ולא [לאחר מיתה ש"מ] דכל תנאי [דמתני בהדה בחייה הן שאם] מכרה ונתנה [קיים אבל ירושה דלאחר מיתה] לא דהא גו[פה של קרקע אין לבעל אלא לאחר] מיתה וב[חייה דברים שלא באו לידו הן] לפיכך [התנאתו בטלה בדבר שלא בא לידו] דזכות [הבעל בנכסי אשתו בגוף אחר מיתה] הוא. ומסת[ייע הדין פירוקא ב]תלמוד ארץ ישראל דגרסינן [ר' ירמיה בשם רב] הלכה כרבן שמעון בן גמל' [שאם מתה יירשנה אבל לא] לענין דברים שהתנה על שכת' בתורה והמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל [בתנאי גוף אב]ל בתנאי ממון תנאו קיים [וזה תנאי ממון הוא ולמה אמרו תנאו בטל] שבסוף [הוא זוכה בהן, ר' אימי בשם ר' יוחנן בדין היה, פי' ד]אפילו [לא סלק ידו מנכסיה] שאם מכרה [ונתנה שהוא קיים שבסוף זכה בהן] ולמה אמרו מכרה [בטל שלא תהא אשה מברחת] נכסיה מבעלה [ואומרת שלי הם. אמ' ר' יוסי] אילן דכתבין אין [מיתת בלא בנים כל מה דילא] תהדר לבית [נשא תנאי ממון הוא ותנאו קיים]. פיר' [הבעל אין לו בנכסי אשתו קנין כלל] בחייה [ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא אשה] מברחת [נכסיה מבעלה ואומרת שלי הן] לפיכך אם הוא [כתב לה וסילק ידו] מנכסיה ולא כלום הוא [וזה כגון הבן שסילק ידו] מנכסי האב [שאם מת אביו כל הנכסים] שהניח בנו יורשו [מפני] שבחיי בנו לא היה לו בנכסיו כלום וירושת תורה אינה אלא לאחר מיתה כן זה הבעל לא זיכתה התורה אותו בנכסי אשתו אלא לאחר מיתה לפיכך לאחר מיתתה כל נכסיה זוכה בהן בתורת ירושה.
<h2>דף פד.</h2>
מתני' מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים. ואסיקנה צריכה דאי תנא מלוה היינו אומ' משום דלהוצאה ניתנה [ואינה בר[שות] היתומין לפיכך אמ' ר' טרפון ינתנו לכושל שבהן אבל פיקדון [אמינא] כל היכא דאיתיה ברשותא ד[מריה איתיה] כר' עקיבא סבירא ליה ואי תנא פקדון כול' הם הכי כד פרישנן, וסוגיא דשמעתא זו משום דמטלטלי לבעל חוב לא מישתעבדי, והני מילי לאחר מיתה אבל מחיים אפילו מגלימא דעל כתפיה כל הנושה בו והני כיון דלא באו עדים [=עדיין] ברשות היורשין כאילו תפוסין הן בידי הנושין בו כר' נתן דאמ' מנין לנושה בחבירו וחבירו בחבירו כול'. וקימא דאו תפס מלוה מטלטלי גבי מיניהו אפילו לאחר מיתה. כושל שבראיות פי' בתלמוד ארץ ישראל [פ"ט ה"ב] כגון מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים שאינו יכול לחזור בכל מקום וכל עת בעידיו בבתי דינים [פי' כדכ' [תהלים ק"ה] ויוציאם בכסף וזהב] ואין בשבטיו כושל והני מילי פירוש לטעמיה דר' [טרפון] ואפעל גב דלית הילכתא כוותיה אלא כר' עקיבא דאמ' ינתנו ליורשין שאין צריכין שבועה [ואפי'] פטרם לאשה ולבעל חוב מורישם [מן] השבועה בהדיא, פירש בתלמוד ארץ יש' זו תורה וזו אינו תורה וכולי עלמ' טעה בדבר משנה חוזר וכל שכן בדאוריתא. ופירש בתלמ' ארץ יש' היא טעות משנה היא טעות זקנים ודכולי עלמא ר' טרפון חבירו של ר' עקיבה וקימ' לן היל' כר' עקיבה מחבירו לר' עקיב' בין מלוה בין פקדון בין פירות תלושין בין (מותרם) [מחוברים] הכל ליורשין ולא מהניא תפישה באשה ובבעל חוב אלא אם תפשו מחיי מורישם אבל לאחר מיתה ואפילו בסימטא לא הוי תפייסתוהו תפיסה דהא קריביה דר' תפשי פרה דיתמי מסימטא ואהדרי' כר' שמעון לההיא פרה ליתמי דהדר ביה ר' יוחנן ואמ' מה אעשה וכשכנגדי חלוק עלי. וכן דבי נשיאה תפוס אמתא דיתמי מסימטא במלוה דאית להון על אבוהו דהני יתמי ודון דייני כר' טרפון ואהדר ריש לקיש לעובדא שמע מינה דהיל' כר' שמעון בן לקיש. וכן תורא דיתמי דתפסיה בעל חוב מבקרא וטוען מחיים תפישנא ליה ובקרא אמ' לאחר מיתה תפשיה ודן רב נחמן כיון דליכא שהדי דלאחר מית' תפסיה וה[ד]א תורא דמסיר לרועה דליכא למימר הגודרות אין להן חזקה מי שבידו נאמן מיגו דיכיל למימר לקוח היא בידי יכול למימר תפישנא ליה וכן הלכה. ובקרא כיון דאמר דלאחר מיתה תפסיה מיניה פשוט הוא וחייב לשלומיה ליתמי.
<h2>דף פד:</h2>
ההוא ארבא דתפסא שלוחיה דיימא בר חשו בזוזי דהוה מסיק במרי דארבא דמית ואמ' ליה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אית לכו אפטרופא דיימר אנת וכגון התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים אנת דאמ' ר' יוחנן לא קנה, תפסוה אינהו לההיא ארבא כול' וכשבאו אצל רבא גער בהן ואמ' להן הכי אמ' רב נחמן והוא שתפס מחיים וכן הלכה.
<h2>דף פה.</h2>
אבימי הוו מסקי בי זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא אמ' ליה זיל פרעינהו. פיר' ושקול שטר אזל פרעינהו כוליה [כי]ון דליכא שהדי דפרעינהו באפיהו מיגו דיכלי למימר סטראיי נינהו, פיר' סיטראי אילין זוזי מצד אחר הוא ומהימני עליה מיחייב לשלומי אילא אמ' רב [אשי] אי אמ' ליה שקול שטרא לא משלם, ולא היא בין כך ובין כך משלם דאמ' לית לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, ואי לא אידכר ליה שטרא וגם לא הזהירו אל תפרע אלא בפני עדים אלא בסתם שדר בהדיה אפעלגב דפרעיה בלא שהדי לא מיחייב כדתנן [שבועות מ"ה ע"א] לענין חנוני ופועל שניהם נשבעין ונוטלין מבע' הבית הנה החנווני נתן שלא בפני עדים ולא מיחייב. ותוב גרסינן בפרק האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת [קידושין מ"ג ע"א] אמ' רבא אמ' רב נחמן האומר לשנים צאו וקדשו לו אשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו, וכן בגירושין וכן ל[עני]ן דיני ממונות. ואסיקנה מיגו דיכיל למימר אהדרינהו ללווה יכלי למימר פרעניה למלוה. והשתא דתקון רבנן שבועה משתבעי עדים [ד]יהביא ליה ומשתבע מלוה דלא שקיל ו[פר]ע ליה לוה למלוה הנה פרע בלא שהדי ולא מיחייב. וכן הדין שאין המלוה חייב לשלם אילא אם הזהירו להם בעדים.
ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי כול' אמ' ל(י)ה רב נחמן כיון דלית ל(י)ה שהדי מחיים דתבע מינ(י)ה הני שטרי ואמרת לי תפיסנא להו בחובי דבידיך השתא דתפישנא לא מהימנא. גרסינן בסוף דיני ממונות השני [סנהדרין ל"א ע"א] ההיא איתתא דנפק שטר' מתחת ידה אמרה ידענא ביה דפריעא הוא איכא דאמ' לא הימנה רב נחמן ואותביה [רבא] לרב [נחמן] ועלתה בתיובתא. והני כולהי דדיקינן בהוא אי הויא תפיסה מחיים אילא בעידנא דמלוה [דטעין] אמירא ברירה וידיעה לאפרועי מטלטלי בלחוד הוא דטענו מחיים תפיסנא ליה אבל לאיחזוקי בידיה במשכון שנתן בידו לא.
ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בבי דינא דרבה אמרה ליה בת רב חיסדא ידענא בה דחשידא אשבועתא אפכה רבא אשכנגדה כול', שמע מינה דאית ליה לדיין רשותא לאפוקי בכי האי גונא והני מילי במילתא דהוא שודא דדייני והידנא [=והאידנא] לית ליה לדיין למי' קים לי בגוה דלא בריר לן פירושא קים לי בגוה הכי הוא הולכך לית לן לאורעי שטר או לאפוכי שבועה אלא בעדות ברורה. ואפעלפיכן בעדות אדם נאמן מחמי' הדין ודורשין אחריו עד שיתברר הדבר באמ' ויצא הדין לאמתו.
אמ' רב פפא השתא דאמור רבנן קים לי ביה מילתא היא אי אמ' לי אבה מרי מרענא שטריה אפומיה. פיר' אפי' אם כתוב בשטר נשבע ואחרכך גובה או אם הוא שודא דדייני.
ההיא דאיחייבא שבועה בבי דינא דרב ביבי בר אביי אמ' בעל דינא תיתי תשתבע במאתאי איפשר דמיכספא ומודה אמ' להו כתובו לי זכותי אמ' להו כתובו ליה ואף על גב דאתו למידחיה מדהא דרבא דאמ' האי אשרתא דכתיבה מיקמי דניחוו שהדי אחתימות ידיהו פסולה דמיתחזי כשיקרא לא [קאמ]ה מדרב נחמן דאמ' אומ' היה ר' מאיר כול' ומדרבי יוחנן דאמר' שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר וגובה בו שכבר נמחל שעבודו טעמ' משום שנמחל שעבודו אבל מיחזי כשיקרא [לא] וכן הלכה.
<h2>דף פה:</h2>
ההוא דאפקד שבע מרגניתא וכול' כי ציירי בסדיניה ביר' מייאשא שכיב ר' מייאשא ולא פקיד אתי לקמי' דר' אמי אמ' חדא דידענא ביה בר' [מייאשא] דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא חייבינהו למיתב ליה והני מילי דלא הוה רגיל מרה דהני מרגניתא דעייל ונפיק ביר' מיאשא אבל אי הוה רגיל דעייל ונפיק התם אימור איניש אחרינא אפקדינהו ואיהו מיחזא חזא דחזא ואמ' הני סימני ולא יהבינן ליה ולא מידי. וכי האי גוונא דן רב נחמן בכסא דכספא דר' אבה במטכסא כולהו ק[ימי]ן בחדא טעמא וכן הלכה.
איפקיד איניש נכסיו לטוביא ואתא רב טוביא אי הווה גייס ביה אמרינ' משום דהוה גייס ביה קרייה טוביה ויהבנן ליה ואילא הוה גייס בזה אמרינן טוביה אחר הואי. אתי שני טוביא אחד מהן שכן א' קרוב והאחד תלמ' חכמ' אמרינן טוב שכן קרוב מאח רחוק והוא קודם. שניהם קרובים או שכינים או תלמ' חכמי' שודא דדייני [קריבתיה] דרב נחמן זבינתה לכתובתה בטובת הנאה אם תתגרש או תתאלמן יגבה כתובתה הלוקח ואם תמות תחת הבעל יירשנה בעלה איגרשה ושכיב['] אתא לוקח קא תבע אמ' רב נחמן עשינו עצמינו כערכי הדיינין כלומ' לא היה ראוי ל... חב לדבר באלו הדברים.
<h2>דף פו.</h2>
הא דאמ' שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל פיר' הני מילי בד[אמר] עיינת בחושבנאי ולא פש לי [גביה ולא] מידי או [מספק]א לי ומספיקא לא [מפקינ]א ממונא [אבל מתנת] שכיב מרע דקימ' לן מידק דייק [ומיהב] ויהיב או נמי מכנסת שטר חוב לבעלה הני תרי לא יכיל למחול לא הוא ולא יורשין ומן דדאין דינא דגראמי מפיק מן המוחל שטרא מעליא כלומר כל מה שהיה בשטר.
